הכרעת דין בתיק ת"פ 2109/06 - פסקדין

1.         העבירה המיוחסת לארבעת הנאשמים היא חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן - החוק). לנאשם 1 מיוחסות גם עבירות של איומים וכליאת שווא, לפי סעיפים 192, 377 לחוק, לנאשם 4 מיוחסת גם עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

על-פי כתב האישום, הנאשם 1 (להלן - שמואל), התגורר עם בת זוגו לנה קמינסקיה (להלן - לנה) ועם בנם הפעוט בדירה בשכונה י"א במבשרת ציון. לנה התלוננה לפני ידידה הקודם, עיסא קוואס, על מצבה הכלכלי ועיסא הציע כי ישכור עבורה ועבור בנה דירה אחרת בתל אביב, ולנה הסכימה.

ביום 1.7.06 הגיע עיסא קוואס ועמו יוסף קוואס, האני קוואס ואחמד בדראן לדירה בה התגוררו שמואל ולנה במבשרת ציון, כדי למסור ללנה את מפתחות הדירה בתל אביב. שמואל נעל הדלתות ולא אפשר ללנה לרדת וליטול המפתחות, ואף איים על לנה ברצח וכי הילד לא יצא מהדירה חי, ולא יהיו לו אבא ואמא. בהמשך, שמואל התקשר לנאשם 2 (להלן - משה) וביקש שיגיע עם נאשם 3 (להלן - חיים) לדירה כדי לשמש תגבורת. משה התקשר לאחיו, נאשם 4 (להלן - מאיר) וביקש שיצטרף אף הוא. בינתיים עיסא ביקש משמואל, באמצעות הטלפון, לסיים הדברים בטוב, ושמואל שוב השמיע באזני לנה איומי רצח. לנה ביקשה מעיסא להזמין משטרה, ועיסא אכן עשה כן בשעה 21:04. דקות ספורות אחר-כך הגיעו משה, חיים ומאיר לדירה ברכב מיצובישי מגנום כסוף. משה היה מצויד בסכין, חיים במקל ומאיר באקדח. מאיר הצמיד האקדח לראש של עיסא ואחר כך היכה את עיסא ויוסף בראשם עם האקדח. שמואל יצא מהדירה ובידו סכין, רץ לעבר ארבעת המתלוננים עם משה וחיים. שמואל דקר את האני במצח והכהו באגרוף. חיים צעד לעברו של האני עם המקל וכשזה נפל, שמואל לקח המקל והכה את האני.

משה, חיים ומאיר תפסו את יוסף, ושמואל דקרו בחזהו. חיים הוסיף לו מכות בעזרת המקל. שמואל הצביע על עיסא כמי שצריך להרוג, עיסא החל לברוח אך נפל, שמואל דקרו בגבו, חיים הכהו במקל בראש וברגליים ומאיר הכה את עיסא בעזרת האקדח. כתוצאה מהדקירות והחבלות אושפזו עיסא, יוסף והאני בבית החולים.

עוד נטען בכתב האישום בעניינו של מאיר, כי הוצא נגדו צו מעצר ביום 4.7.06 והדבר היה ידוע לו אך הוא נמלט מהמשטרה. בתאריך 20.7.06 חיפשו שוטרים את מאיר בבית גרושתו במישור אדומים, מאיר הסתתר שם ונעצר בהמשך היום בתוך רכב של גרושתו במישור אדומים.

2.         בתשובת שמואל, נאשם 1, לכתב האישום, הוא הודה כי המתלוננים הגיעו לדירה, והם התכוונו לקחת את לנה והבן. שמואל לא מנע מלנה עצמה לצאת, אך סרב לכך שתיקח את בנם המשותף. הדירה לא הייתה נעולה ושמואל לא השמיע האיומים שיוחסו לו. באמצעות הטלפון הבהיר שמואל לעיסא, כי אינו מוכן שבנו ילך עם לנה לגור עם ערבי. שמואל אישר כי משה, נאשם 2, הוא חברו הטוב, אך שמואל רק דיבר איתו לאורך כל היום בלי קשר לאירוע ולא הזעיקו לעזרה.

המתלוננים היו כשעתיים ליד דלת הדירה, ולבסוף שמואל יצא ממנה ללא סכין אלא כדי לדבר, ואז הותקף על-ידי ארבעת המתלוננים והחלה תגרה המונית. שלושת הנאשמים האחרים כלל לא הגיעו לזירה. שמואל כפר בדקירות שיוחסו לו.

בתשובת משה, נאשם 2, לכתב האישום הוא הודה כי הוזעק על-ידי שמואל שהיה במצוקה עקב נוכחות ערבים ליד דירתו. משה הגיע למקום ברכב המיצובישי מגנום ביחד עם חיים, נאשם 3, שניהם שהו במקום מספר דקות, למשה לא היה סכין והוא לא עשה דבר.

בתשובת חיים, נאשם 3, לכתב האישום, הוא הודה כי משה אסף אותו ברכב המיצובישי מגנום, וכאשר הגיעו למקום ראה מהומה, לא היה מעוניין במעורבות, לא עשה דבר ועזב המקום עם משה.

בתשובת מאיר, נאשם 4, לכתב האישום, הוא טען כי לא היה בזירת האירוע, לא היה מצויד באקדח ולא היה שותף לאירועים. עוד טען כי לא ידע על צו מעצר ולא נמלט מהמשטרה.

רקע דיוני

3.         שמואל נעצר על-ידי המשטרה עוד באותו ערב 1.7.2006. משה וחיים הוזמנו לחקירה כל אחד לחוד, והגיעו לתחנת המשטרה יחדיו ביום 2.7.2006 בשעות הערב ולאחר חקירה נעצרו. כתב אישום נגד שלושת הנאשמים שמואל, משה וחיים הוגש ביום 9.7.06.

מאיר היה מבוקש על-ידי המשטרה ובבית משפחתו נמסרה הודעה והזמנה, והוא נעצר לבסוף בתאריך 20.7.2006, במישור אדומים. כתב אישום נגדו הוגש ביום 27.7.2006. לאחר מכן הוגש כתב אישום מתוקן מאוחד כנגד ארבעת הנאשמים.

4.         בבית המשפט העידו ארבעת המתלוננים וכן ארבעת הנאשמים. כמו כן העידו לנה, שכן המתגורר בדירה סמוכה למקום האירוע בשם קלאודיו חזן ומספר שוטרים.

ממצאים עובדתיים

5.         לנה קמינסקיה, שוהה בלתי חוקית בארץ, הכירה את עיסא קוואס לפני כשבע שנים והייתה חברה שלו במשך כ-5 שנים. כשנתיים לפני האירוע נשוא כתב האישום, הם נפרדו ולנה הייתה בת זוגו של שמואל, הנאשם 1. בשלב מסוים לנה ושמואל גרו בדירה שכורה ברחוב בן יהודה בירושלים, יום אחד עיסא גילה המקום והגיע לבניין עם חבריו. שמואל ראה בכך הטרדה והפרעה. לאחר מכן, עברו שמואל ולנה להתגורר במבשרת ציון ושכרו דירה ברחוב הבושם בשכונה י"א (עין חמד). בתאריך 15.12.2005 נולד לשמואל ולנה בן.

עיסא קוואס ידע כי שמואל ולנה גרים ביחד. כדי לאתר את לנה הוא עקב באחד הימים אחר שמואל וגילה את מקום המגורים המשותף וכך יצר קשר מחודש עם לנה. כאשר המצב הכלכלי של לנה ושמואל התדרדר, ולא עלה בידם לשלם הוצאות אחזקת הדירה, נענתה לנה להצעתו של עיסא קוואס, כי תעבור לגור בתל אביב בדירה שהכין עבורה עיסא.

לנה חששה לגלות לשמואל כי היא מתכוונת לעזוב, ועשתה כן בליל שבת 30.6.2006. שמואל הביע את מורת רוחו, אולם לא יכל למנוע את עזיבתה, אך התנגד כי היא תיקח איתה את הבן הפעוט לחיות יחד עם ערבי.

6.         ביום 1.7.2006 נסע עיסא קוואס לתל אביב על-מנת לסדר את הדירה שיועדה ללנה, עמו היו אחיו האני קוואס, וחבר נוסף בשם חאלד. כאשר סיימו את ההכנות, חזרו השלושה לירושלים לשכונת מגוריהם במזרח העיר, בדרך הורידו את חאלד, אספו את יוסף קוואס ואחמד בדראן, וכל הארבעה, קרי עיסא, האני, יוסף ואחמד, נסעו יחדיו ברכב אחד לשכונה י"א במבשרת ציון, על-מנת למסור את מפתח הדירה ללנה.

7.         הארבעה הגיעו סמוך לדירה בה שהו שמואל ולנה, במוצאי שבת, 1.7.2006 בין השעות 19:00-19:30. עיסא התקשר טלפונית ללנה וביקש שתצא על-מנת שיוכל למסור לה את המפתחות של הדירה בתל אביב. שמואל לא איפשר ללנה לצאת ונעל את הבית. לנה, דיווחה על כך לעיסא באמצעות הטלפון ועיסא ביקש לשוחח עם שמואל על-מנת לגמור את העניין בצורה נאותה ויפה, אולם שמואל סירב לדבר עם עיסא. על-מנת לאפשר בכל אופן דו-שיח, הפעילה לנה את הרמקול בטלפון הנייד שלה, שמואל החל במילות איום. לנה המבוהלת קראה דרך החלון לעיסא וביקשה שיזמין משטרה, ועיסא אכן עשה כן. באותן דקות ממש, הגיע למקום רכב מיצובישי מגנום כסוף (להלן - הרכב), ובו משה וחיים. לטענת התביעה, גם מאיר היה ברכב.